פסק-דין בתיק תא"מ 13256-03-09

תביעה לתשלום סך של 17,325 ש"ח בגין הפרת הסכם שכר טרחה שנחתם בין הצדדים.

התובע, עו"ד במקצועו, טוען כי ביום 12.11.04 חתם הנתבע על הסכם שכר טרחה ( להלן - "ההסכם" ), במסגרתו נקבע כי הוא ישלם לתובע סך של 800 ש"ח בתוספת מע"מ, עבור כל אחוז נכות צמיתה שייקבע על ידי המוסד לביטוח לאומי וכי בנוסף, ישלם לתובע סך של 1,200 ש"ח, בתוספת מע"מ, עבור כל ועדה רפואית בה יהיה מיוצג על ידי התובע. כן נקבע בהסכם כי, במקרה של הפסקת הייצוג לאחר הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי, מכל סיבה שהיא, ישלם הנתבע לתובע סך של 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ וכי בכל מקרה, בתום טיפול הח"מ בתיק, לא יפחת שכר טרחתו על הסך של 15,000 ש"ח. לטענת התובע, הוא ייצג את הנתבע באופן מקצועי ומקיף וליווה אותו עד שהוכרה זכאותו לקבלת קצבת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי, בגינה מקבל הנתבע קצבת נכות חודשית, ולפיכך, זכאי התובע, בהתאם לתנאי הסכם שכר הטרחה, לסך של 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ. התובע טוען, במסגרת תצהירו לעדות ראשית, כי ייצוגו של הנתבע על ידו הסתיים עקב אי תשלום שכר טרחתו ( ראה סעיף 3 לתצהיר), ולאחר שהנתבע הפסיק לשתף פעולה עמו וחולל השיקים שמסר לו.

לטענת הנתבע, טיפולו של התובע ניתן בשנת 2004, והוא הסתכם אך במילוי טופס התביעה לגמלת נכות כללית מהמוסד לביטוח לאומי, ובתמורה, שילם לו הנתבע את שכר הטרחה המוסכם, בסך של 4,100 ש"ח, בשיקים דחויים, אשר חוללו בשל מצבו הכספי הקשה של הנתבע, אולם, לטענתו, הוא שילם תמורתם לתובע, במזומן, בשלושה תשלומים ( סעיף 3 לתצהיר ), וחרף זאת, התובע הגיש את השיקים לביצוע, ובהמשך, הנתבע הגיש התנגדויות לביצוע השיקים, והתביעה מתבררת בפני כב' השופטת טנוס. עוד נטען כי, ההסכם נערך בדיעבד, לאחר שהתובע החל לטפל בעניינו של הנתבע, וכי חתימתו על ההסכם הושגה במרמה ובהטעיה, ומבלי שהוא יסכים לאמור בו, ומכל מקום, התובע אינו זכאי, לפי ההסכם, לקבלת שכר טרחה מאת הנתבע, מאחר והתביעה שהוא הגיש למוסד לביטוח לאומי נדחתה, והרי, לפי ההסכם, תשלום שכר הטרחה מותנה בהצלחת התביעה ( סעיף 9 לתצהיר ). לטענתו, רק בשנת 2006 , כאשר לקה הוא בלבו ולאחר שנזקק לעבור ניתוח מעקפים, הגיש, באופן עצמאי, תביעה למוסד לביטוח לאומי, לקביעת נכות כללית, והוא הוכר בתחילה כמי שסובל מדרגות נכות זמנית ויציבה, ובהמשך, במסגרת ערר שהוא הגיש באמצעות עו"ד ויסאם פארס, נקבעה לו דרגת נכות יציבה בשיעור של 60%, החל מיום 01.03.09.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, ללא שמיעת עדויות בתיק. לצורך כך, הגישו הצדדים סיכומים מפורטים בכתב.

המדובר בהסכם בכתב, מיום 12/11/04, כאשר אין חולק כי הוא חתום ע"י שני הצדדים. יחד עם זאת, חלקו העיקרי והמהותי של ההסכם רשום בכתב יד, שאינו קריא לחלוטין. ולראיה, התובע עצמו דאג לצרף לתצהירו מסמך הרשום בהדפסה, ואשר נועד להקל על הבנת ההסכם הרשום בכתב יד, משלא ניתן לקרוא את הרשום בו בכתב יד. לולא אותו העתק מצורף לתצהיר התובע, הרשום בהדפסה, ושאינו חתום ע"י הצדדים, לא ניתן היה להבין ולברר את תוכנו של ההסכם הרשום בכתב יד, החתום ע"י הצדדים. המדובר בהסכם לשכר טרחה, שראוי כי יהא ערוך ורשום באופן ברור, בכתב יד קריא או בהדפסה, וכזה שניתן להבנה ולבחינה ע"י הלקוח, בטרם יחתום עליו, על מנת לוודא כי הוא הבין את תוכנו, והסכים, באופן מלא וסופי,  להתחייבויותיו הרשומות שם, וכי היה מודע לתנאים של ההסכם ולזכויותיו על פיו. קרוב לוודאי כי הנתבע, בהנחה וקיבל מהתובע, לאחר חתימת ההסכם, העתק של ההסכם הנ"ל, לא היה מסוגל לקרוא את הרשום בו, ולהבין את משמעות התחייבויות הצדדים לפיו. תיעודו של ההסכם באופן הנ"ל, היינו, בהיותו בלתי קריא למי שלא רשם אותו בעצמו, נוטל מכוחו של המסמך להוכיח כי צד זה להסכם הבין את תוכנו של ההסכם והסכים לאמור בו, באופן מלא וסופי. מסמך זה דומה, לעניין משקלו, לקלטת אודיאו או וידאו, שאין כל אפשרות לפענח את הנשמע או הנצפה בה, ומשכך,  משקלה של ראיה חפצית זו אינו ממשי. על כן, אני מקבל את טענת הנתבע, לפיה, לא ניתן להסתמך על ההסכם הנ"ל, על מנת לחייבו בתשלום שכר טרחה כפי שרשום בו.

אין בפניי כל הסבר משכנע לכך, שבגוף ההסכם לא תועדה העובדה, שאינה שנויה במחלוקת, לפיה, שילם הנתבע לתובע שיקים דחויים, שמועד פירעונם חל סמוך מאוד לאחר תאריך חתימת ההסכם הנ"ל ( ביום 17/1/05, ביום 17/2/05 וביום 17/5/05 ), להבדיל מהתחייבויותיו של הנתבע, לשלם לתובע את שכר הטרחה, המתועדות בפירוט רב בגוף ההסכם.

יתרה מזאת, התחייבותו של הנתבע לשלם לתובע סך של 15,000 ש"ח, במידה והטיפול של התובע יופסק, מכל סיבה שהיא, לאחר הגשת התביעה למל"ל, אינה סבירה, אינה מובנת מאליה, ואינה עולה בקנה אחד עם מהות ההליך נשוא ההסכם, ותומכת היא בגרסת הנתבע, לפיה, הוא לא הבין את הרשום בהסכם, גם לעניין זה, ומביאה למסקנה כי התובע לא הוכיח כי הנתבע הבין את תוכנו של ההסכם והסכים לאמור בו. שכן, לפי ההתחייבות הנ"ל, חייב הנתבע לשלם לתובע שכר טרחה בסך של 15,000 ש"ח, במידה והטיפול שלו הופסק לאחר הגשת התביעה למוסד לביטוח לאומי, וזאת, גם במידה והתובע עצמו בחר להפסיק את הטיפול בתביעה הנ"ל, מיוזמתו, שכן, נרשם מפורשות, בהסכם, כי התובע זכאי לשכר הטרחה הנ"ל במידה והטיפול יופסק מכל סיבה שהיא. כאמור, מדובר בתנאי בלתי סביר, שאין בצידו הסבר משכנע לכך שהנתבע הסכים לו, והדבר מחזק את גרסת הנתבע, כי הוא לא הסכים לכך, ולא הבין את הרשום שם, לעניין זה.

טוען הנתבע כי, מלבד מילוי טופס התביעה למוסד לביטוח לאומי, לא ביצע התובע עבורו כל שירות משפטי, ולא הופיע בפני הוועדות הרפואיות שנערכו לנתבע. התובע לא הגיש כל מסמך, לרבות אישור של המוסד לביטוח לאומי, או פרוטוקול של ועדה רפואית, להוכיח כי הוא נכח, מטעם הנתבע, בפני ועדה רפואית, או שייצג את הנתבע במשרדי המוסד לביטוח לאומי, לאחר מילוי טופס התביעה. יש להניח כי, אילו ייצג התובע את הנתבע בפני ועדה רפואית, או בפני גורם אחר מטעם המוסד לביטוח לאומי, או הגיש ערר או בקשה אחרת מטעמו אל משרדי המוסד לביטוח לאומי, היה הדבר מוצא ביטוי בפרוטוקול או במסמך אחר. כאלה לא הוגשו כראיה. לכן, אני מאמץ את הטענה הנ"ל של הנתבע, שלא נסתרה בראיה אחרת.

התובע צירף לתצהירו את העתקו של התיק הרפואי של הנתבע, וביקש להוכיח בכך את טענתו, לפיה, הוא טיפל בתביעה של הנתבע לקביעת דרגת נכות, והסתמך, לשם כך, על המסמכים הרפואיים הרבים שעיין בהם ושנמצאים ברשותו, כאמור. לא מצאתי בעובדה הנ"ל, לפיה, התובע מחזיק בתיקו הרפואי של הנתבע, מוכיחה, כשלעצמה, כי הוא ייצג את הנתבע בתביעתו במשרד לביטוח לאומי, וכי במסגרת זאת הוא הופיע לדיוני הועדות הרפואיות, שהתקיימו בעניינו של הנתבע. עיון בתיק הרפואי המצורף לתצהיר התובע מגלה כי לא נכלל בו כל מסמך, לרבות אישור של המוסד לביטוח לאומי או פרוטוקול של ועדה רפואית, המלמד כי התובע הופיע בפניהם, מטעם הנתבע, או שייצגו בכל הליך שהתקיים, במסגרת התביעה הנ"ל. שמו של התובע לא מופיע, במכתבי המוסד לביטוח לאומי ובהחלטותיו, המצורפים לתצהיר התובע, כמכותב, בהיותו בא כוחו של הנתבע, והדבר אך מחזק את המסקנה שציינתי מעלה. 

למעלה מכך, התובע לא ציין, בתצהירו או בסיכומיו, את המועדים בהם התקיימו הועדות הרפואיות בעניינו של הנתבע, את הכתובת בה התקיימו ועדות אלה, את חברי הועדות או את המכתבים שהוא הפנה אל ועדות אלה, לרבות אל ועדת העררים, כאשר אין חולק כי הנתבע הגיש ערר על החלטת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי. הדבר אך מחזק את טענת הנתבע, לפיה, התובע לא השתתף בועדות אלה, ולא ייצגו בהן, וכי כל טיפולו של התובע הסתכם במילוי טופס התביעה.

לעומת זאת, הנתבע צירף לתצהירו העתקי פרוטוקולים של הועדה הרפואית וועדת העררים של המוסד לביטוח לאומי ( נספח ז' ח', ו- ט' לתצהיר ), שבהם נרשם כי הנתבע הופיע בעצמו, בעוד שלא נרשם כי גם התובע התייצב בפניהן, כבא כוחו של הנתבע. ואם אין די בכך, הרי שבהודעתו של המוסד לביטוח לאומי מיום 16/7/08 ( נספח ז' לתצהיר הנתבע ), נרשם שמו של עו"ד ויסאם פארס כמכותב, ולא התובע. גם באישור מיום 5/5/09 מאת המוסד לביטוח לאומי ( נספח י' לתצהיר הנתבע ), נרשם שמו של  עו"ד וסים אבו חיה ( שלפי סעיף 12 לסיכומי ב"כ הנתבע, הוא ממשרדו של עו"ד פארס ), כבא כוחו של הנתבע, ולא התובע. מסמכים אלה מחזקים את גרסת הנתבע, כמתואר לעיל.

לאור האמור, שוכנעתי כי התובע לא הוכיח את תביעתו שבפניי, ויש לאמץ את גרסת הנתבע, לפיה, טיפולו של התובע הסתכם במילוי טופס התביעה למוסד לביטוח לאומי, וכי שכר הטרחה המוסכם עמד על סך של 4,100 ש"ח.

כאמור, הנתבע הודה כי הוא חייב לשלם לתובע שכר טרחה בסכום של 4,100 ש"ח, אם כי הוסיף וטען כי הוא שילם סכום זה לתובע, תחילה בשיקים שחוללו, ולאחר מכן בסכומים במזומן. המחלוקת בין הצדדים, בדבר תשלום סכום זה במזומן, לאחר חילול השיקים הנ"ל, או אי תשלומו לתובע, מתבררת בתביעה שטרית נפרדת, כאמור לעיל.

סיכומו של דבר, אני דוחה את התביעה שבפניי.

אין צו להוצאות.

ניתן היום,  י"ד  אדר ב תשע"א, 20 מרץ 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: